שירים 1986-1994 (תקופת החושך)
1986 הייתה השנה בה החל נתן את כתיבתו המקצועית כששירו הראשון " דברים עפים " שנעשה בשנה המוזכרת והיוותה בסיס להמשך כתיבתו.
באותה שנה, 1986, התחבטתי בשאלה אייך, איך ארצה ואיך אוכל לזכור את התקופה הזו שלא תלך לה לאיבוד, כלומר איך אוכל ואיך אשמר את התקופה הזו של כמו בערך תקופה בת 7, 8 שנים.
האפשרות הראשונה שעולה היא שימור- זיכרון על ידי תמונות או צילום ווידאו. התשובה של נתן שאם היה מצטלם לתמונות מצלמה לאיזה כמה פוזות של פוטו הרי שהתמונות הללו בעתיד לא יאמרו כלום, לא הרבה, ובוודאי לא יהיה בהם רוח. הם לא יזכירו רגשות, דמיון, מצב רוח וזה יראה כלומר התמונות, כמשהו דומם.
האפשרות השנייה שעלתה והיא גם היותר מאתגרת היא אוסף של שירים שיכתבו במשך אותה תקופה של אותם 7, 8 שנים.
בנוסף ביקש נתן להעלות תאוריי רגשות מוצפים כשהוא ביקש להגיע למצב שהשירים יתארו בפני עצמם את המצב שהיה נכון באותם זמנים וזה מצב החושך והריק.
יום שלישי, 29 ביולי 2014
אני ועולם
סלע
רצופים שביליי דרך.
יום שלישי, 22 ביולי 2014
כוכבים
חלל
הרהור של צופה.
יום שלישי, 15 ביולי 2014
הלילה
אפשר לראות את הלילה
הודף עצמי לחלון
בדמיון פזור עוד פרח אקד שיבולים
נודד ומקום - אורות חתכים
לראות רחמים נופלים
אספלי צד עשן - חונק נושק
תוך אגם משתולל
רק ממראה ואין דיי
רוכן את הראש
נושק לתוך אגם שמשתולל
ואין עוד דיי
אורות חתכים חתכים
לראות רחמים נופלים
ועוד דרך סלולה
רואה בדמיון הפזור ממלים
תמונות לווי
מנגן בתוכו את כל הקטעים
שיר הלל ואבוקה.
יום שלישי, 8 ביולי 2014
אופק
ראיתי את האופק הקרוב
הרגשתי שאת פה
הרחתי את ריחם של העונות
מהם נבראתי מהתלאות
ושדות ירוקים
צבעים של פרחים
וברחוב אנשים
ובשמיים ציפורים
וחברתי עם השמש
ואהבתי את הגשם
טיילתי לא לבד
כי אם בין טיפות הסתיו.
תולעת המשי
מטבע החוץ הוא בחוץ
תולעת המשי הוא לחוץ
חושב על אופי ואין לו דופי
גאה על הידע ואין לו רע
נשבר ונפגע
בלחץ אטמוספרי נרגז
נילהט על אין ואין לו ספק
שהוא תולעת המשי תלוי על עץ.
נצח
אף אחד לא חי לנצח
היום זה מחר
מחר, הדממה.
אף אחד לא חי לנצח
בכי מלווה צחוק
שום דבר לא קרה.
משמרים אותיות שם של אתמול
סוחבים
אוחזים לא ליפול
אף אחד לא חי לנצח אף אחד
סימינם פזורים לעבר.
אף אחד לא חי לנצח
הנצח כאן
אף אחד לא חי לנצח
הנצח אף אחד,
היו פעם ג'ונגלים
אולי גם הכלום
נסתרי היופי
חזוני האופי
אין הדממה שוב מוסתר
והיום הזה בכלל?
ביום חי ביום מת
אף אחד לא חי לנצח אף אחד.
מביט לשמיים
זמן מדמם נעזב
הכל פה נזרק לא נשאר
רואה אותי כאן ופצעיי
זולגים על רצפה הקרה.
רץ מפה רץ
אין נעצר מכאן.
שוכב ובוהה לחלל שנסגר, באבן שתיקה
מביט לשמיים ירח נגמר
ידעתי שכבר חלפו לי מכאן
לראות לחוש דברים שאינם
חיפשתי אותך בדמות שקרתה.
חמישה צעדים פוסעים השניות
תהום מלמעלה ואין ציפור
חמישה צעדים הלכתי מכאן
לגעת בגוף לחוש אותך.
דיי קר וקפוא מבט
לראות את כל הדברים שישנם
רץ מפה רץ מפה רץ
לא תפסו את מה שברח.









