שירים 1986-1994 (תקופת החושך)

1986 הייתה השנה בה החל נתן את כתיבתו המקצועית כששירו הראשון " דברים עפים " שנעשה בשנה המוזכרת והיוותה בסיס להמשך כתיבתו.

באותה שנה, 1986, התחבטתי בשאלה אייך, איך ארצה ואיך אוכל לזכור את התקופה הזו שלא תלך לה לאיבוד, כלומר איך אוכל ואיך אשמר את התקופה הזו של כמו בערך תקופה בת 7, 8 שנים.

האפשרות הראשונה שעולה היא שימור- זיכרון על ידי תמונות או צילום ווידאו. התשובה של נתן שאם היה מצטלם לתמונות מצלמה לאיזה כמה פוזות של פוטו הרי שהתמונות הללו בעתיד לא יאמרו כלום, לא הרבה, ובוודאי לא יהיה בהם רוח. הם לא יזכירו רגשות, דמיון, מצב רוח וזה יראה כלומר התמונות, כמשהו דומם.

האפשרות השנייה שעלתה והיא גם היותר מאתגרת היא אוסף של שירים שיכתבו במשך אותה תקופה של אותם 7, 8 שנים.

בנוסף ביקש נתן להעלות תאוריי רגשות מוצפים כשהוא ביקש להגיע למצב שהשירים יתארו בפני עצמם את המצב שהיה נכון באותם זמנים וזה מצב החושך והריק.


יום שלישי, 14 בינואר 2014

המראה (תחילת חלק ב')

מכאן מתחיל חלק ב' של תקופת החושך
1
המריא לשמיים פרש כנפיים 
חתך את הקול חלף על מסוכות
קראו לזה קידמה ובשניות נעלם,
אמרו שלא נותר מקום,
הרחוק נהיה קרוב,
והנץ הקן הגוזל והטרף שנשאר מאותה נגיסה
ולא יכל להשלים את בריאותו הראשונה,
ושום איש לא ראה שניות הוא נעלם
אין מי ששמע רק נוצות על הרצפה
שבורות שסועות אשמות שווא
ועוד המראה שזינקה אל על.
הרימו לחיים
וכנוצות משמיים כשיכורים נפלו למים
ומי שלא יכל טבע ומי ששרד נשרף
אחרים לקחו ציודי צלילה
ושום קרן לא נראה.

פני האדמה

10
ותשמע את בכייה מעל פני האדמה
אשר עליה נאחז ושכחה לראשך
ותיתאטם ולא תקשיב, תאמר מבוקשך
לא תשים את מבטך לא תקלוט ת'נאמר
תדרוש את תאוותך תדרוס את הקטן
ולא תשים את ליבך לאותה זעקה.

צבעים

9
צבעים זרוקים על רצפה
גווני צבע 
צבעים על שולחן ורצפה
זרוקי כתר מסמני סימן
אדומי אור כחולי יום ירוק הוא הדשא גשם סגול
קופסאות סגורים מדפי מגירה
סוגי צבע אדום הוא אדם,
זרימת מים לבנים 
מטושטשי צבע אילמים.

לילות

8
לילות שלושה שתיקה
עוד נופך מהספק אותו וואט
הליך של האמצע שלפני
נגיף פורענות כמו צל.
לילות שלושה שתיקה
תוך איש צופה תוך מכסה דממה
חצרות אנשים שולחני חלב
שולפי מבט דופק בלראות אותך.

תמונות

7
רואה את כל התמונות בעיני
רצות בלי מילים כנגד הזמן
יושב מול ארון שקלט את בגדיי
רואה תלם שאז הוא נקטע
ושובר חץ מתנפץ לו בתוך
הרבה דמיונות אל החזון
מול מראה איש אחד שחור
שבויי החום שבתוך איזה קור.

אפלה

6
נרדם באפלה לא אני
יגע רחבות ריקודים
איש קטן צולע
לחץ גופני
איש יודע, אין המילים.

יום שלישי, 7 בינואר 2014

פחד

5
תן פחד אשרי העולם הזה
אותות יראה חוד חרב
איש מגיע חותמו נישא
מגדל עוז מבטח מחיצות אש ואימה.
תן פחד מגן ושובע בל יפקוד רע
עיניים פקוחות כנגד, בתוך עצמו אדם.
כפות מאזניים הן מעשה לא נקרא
שוב חרב חותכת בין טוב ורע
ושמיים אינם נראים כלל
גבולות האין פרוסים באדמה
יש לאן ללכת אין עומד בצד
המקור הוא גשר ימים עוברים עליו.
עץ נטוע סביב המשפחה
ימי חושך טרדות, אי זמן רוח נפש אין שמש מאירה
שוכח את הכל נגלה לעכשיו,
עיניים לא ראו את הקץ שבא.
תן פחד הכל נמשך
סובלי יסור מעשה גלמוד אושר פרצוף בוכה
עיניים ורואות, הבל צועקות פיות
יגון הדמעות שקולות בטון
כל צרכי מזון עיני כל נשואות,
מעוות איש מעוקם דלות כוח חולשה
קולות משונים נשמעים בלילות
שלוחת דין מגבוה יראו, הבלי תמונות רצות,
בין עבר לנקרא, קול ציפור בגרונם, בדמיונם
שמיים אינם נראים כלל
גבולות האין פרוסים באדמה
עוד יש לאן ללכת אין עומד בצד
המקור הוא גשר ימים עוברים עליו.

שקט

4
נולדו ציפיות נוצרו תהיות
רבו זיכרונות עם חלוף העונות
רבה החכמה וכסיל לא ידע
נגלה הצדק על חשבון ההרס
נתגלה הרשעה על חשבון ציפייה
ולא היה בארץ שקט
רק ארבעים שנה.

שלושה אנשים

3
שלושה אנשים באיזו דרך מסורבלת
מהלכים על קצה שובל מחפשים איזו תוחלת
טמפרטורה מגוחכת דייג שמשתולל
שם באיזה עמק שברון זוחל בוכה,
עוד הילד קטן הוא לומד להושיט ת'יד
מחפשים אוויר במים שאותו גמר הדג
עוד גבול של פאנטי שם על ההר
הגבול שלי איתך גובל בנשמה.

שבר

2
צבע היגיון אל תוך שבר
אפלים בתוכך אתה נלקח
חושב אתה הולך ולא, לא.
מוצב לפני שדה רוח
מדבר את רגעך מלווה בקטעים
דבר מה מתרחש בפנים.

טיסה

שלושת השירים הראשונים שנכתבו בתקופת החושך, הנם שירי מבוא. עתה, משיר זה להלן, הספר למעשה מתחיל.

1
טיסה 4507
רחבות עיתונים חנויות זר פרחים
לא שמו מבטם לקטע
טיסה 4507 בדיקת מד שעון מכשור
מי כאן בעל כרטיס עם ספח,
עוד מעט ויחתך קול
עוד מעט לא פה
טרמינל מזוודות מסכות לוהטות
עוד מעט ינועו לתוך...

ימים (מבוא)

כשאנחנו חוזרים ימים עוברים
כשדברים קורים לפעמים זורקים
לפינה חשוכה לא חשוב מה.
זה עובר בפנים כואב
קמים נאחזים ושוב נזרקים
לפינה חשוכה לא חשוב מה.
מה שואלים עיניים רואים
משהו ממלמלים סיגריה מדליקים
מאירים את הפינה זרם של עצב נגלה
ואיפה אני לבד 
בפינה חשוכה לא חשוב מה,
נזרק ושוב פעם קם נשמעת צעקה
לא אני לא לבד, עצוב, כולם כך
מאה ידיים אוחזות אולי מיליון אולי מיליארד
כשדברים קורים לפעמים זורקים
לפינה חשוכה לא חשוב מה.

איש מוכר (מבוא)

יצאתי לי מתוכי לרגע
ראיתי איש שהיה די מוכר
תנור שדלק האיר את פניו
היה לו קר, הוא מצמץ את עיניו
של האיש על הכורסה
בידו בדל וחדר עשן
הוא לא מרגיש הוא לא חש
הוא אמר, לא הבנתי דבר.
עכשיו הוא חזר ממסע די ארוך
הוא עייף המזוודות יעידו זאת
הוא לא היה כאן
דומה שגם עכשיו הוא רחוק.
דומה שבכלל הוא לא משתייך
האיש המוכר שם מול הבר
הוא חזר לאן, הוא חזר למי
והוא עונה לי לא אני
לא הלכתי לא חזרתי
פה הייתי כאן תמיד
הייתי פה, הייתי פה
פשוט אני לא חש, לא מרגיש דבר,
זה קורה לו תמיד שהוא לבד
ישוב על כורסה
מול תנור שמאיר והחדר עשן
לפתע אני נכנס לתוך עצמי
ופתאום ראיתי זה אני.