שירים 1986-1994 (תקופת החושך)

1986 הייתה השנה בה החל נתן את כתיבתו המקצועית כששירו הראשון " דברים עפים " שנעשה בשנה המוזכרת והיוותה בסיס להמשך כתיבתו.

באותה שנה, 1986, התחבטתי בשאלה אייך, איך ארצה ואיך אוכל לזכור את התקופה הזו שלא תלך לה לאיבוד, כלומר איך אוכל ואיך אשמר את התקופה הזו של כמו בערך תקופה בת 7, 8 שנים.

האפשרות הראשונה שעולה היא שימור- זיכרון על ידי תמונות או צילום ווידאו. התשובה של נתן שאם היה מצטלם לתמונות מצלמה לאיזה כמה פוזות של פוטו הרי שהתמונות הללו בעתיד לא יאמרו כלום, לא הרבה, ובוודאי לא יהיה בהם רוח. הם לא יזכירו רגשות, דמיון, מצב רוח וזה יראה כלומר התמונות, כמשהו דומם.

האפשרות השנייה שעלתה והיא גם היותר מאתגרת היא אוסף של שירים שיכתבו במשך אותה תקופה של אותם 7, 8 שנים.

בנוסף ביקש נתן להעלות תאוריי רגשות מוצפים כשהוא ביקש להגיע למצב שהשירים יתארו בפני עצמם את המצב שהיה נכון באותם זמנים וזה מצב החושך והריק.


יום שלישי, 12 באוגוסט 2014

הפנסים האדומים

24
עפים ברוח הפנסים האדומים
שמאירים לי את הדרך לאן שהוא במקום שהוא
הימים טרופים צבע לילך
רגע שלפני נשמע מין צחוק מוסתר
ממול נגלה הרגש
ומין זרם חם
שבא שטף את גבול הדופק
למקום שלא נגלה.

שיבולים ברוח

23
פעם אחת לרצות
לראות שיבולים ברוח, לרצות –
לראות לבלובי זכרונות נושנים –
אני שנוי אם יהיה ולא הבנתי היכן הם.
ואולי זו טעות, לרצות
ביום שכזה לראות קרני אור לבנים
ואש בענן שתבהיר.
ימים כטבעם עוברים
יוצרים לי רגעים זכורים
הנותנים לחייך לשחק
בשדה חיטה לצפות באין
שלא נגלה, מוסתר, הדממה.
פעם אחת לרצות,
לראות, לצפות,
אם רע לי או טוב
אם נטבעו אני שנוי
בתהוי, שמוסתר, הפיצול.
ואמשיך כשיכור לחכות עם השעות
להשקיט בשאלות לצחוק
לשמור את היום או חלום
עד שאפוח פתאום.
לפעמים לב מתרוקן
לא מרע כי מאין
מצוברח ברוח עד מתי אשוח
ולא ידעתי כלל, היכן הם עכשיו.
פעם אחת לרצות
שיבולים חיים ברוח, לראות
את לבלובי האבן, השקט
אם רע או טוב, הסוף
מתאהב מחייך לא מוותר
רגעיי אושר בחצר
בכל מקום בו תישוב הרוח אחכה
יום כטבעו חולף
שיבול ברוח גודל
רק אחת לרצות
קרניי אור לבנים לראות.

שפת שקט

22
דובר אלייך יום
שפת שקט
עד הפחד
הנוגע קלות עד דמיון
עד החיים האלה מהסוף.

אייכה

21
אתה פה, פיות אומרים שם
ושם יאמר אותה תמונה
ובן ישאל אייכה
ותשיב הנני.
אתה שם ושם אומרים לא כאן
צלבות העמק בעיניים ויורדים
אתה כאן ושואלים פיות היכן
עזויות מצח דמי תהפוכות וגלים
והטבע הזה אל ישיב פני ריקם
היכן אתה היכן. 

יום שלישי, 5 באוגוסט 2014

נחל

20
מגיע אל נחל שזורם
תמיד זורם
מה אכפת לי מה,
מגיע אל נחל שזורם
תמיד זורם
מעצמו עד ים וחוזר ושוב,
מגיע אל נחל
עוד יום ממנו ורוקד
אל מקום נישא בתוך גל
מי הסתם
עד עצמו וחוזר

מבורך.

מראות טבע

19
אני ועולם זמן
הרבה עפו ברוח עפתי בם,
גוף מהלך גם תינוק, ייבוב שקט לשון,
בכי ילדות טהורי פרצוף
נטולי יראה הלכו,
פני שדאות ירוקים מטמוני משחקים
בבוקר תמיד נשמו ריח בגדים.
אני ועולם זמן,
גוף מהלך זרמי רוח חייה נושבה
גם אני עפתי בה.
הולכים בדרך מבית
חום עוטף גוף קטן
מראות טבע וורודים
דומה שיכולנו להמשיך.
דומה, אני ועולם
חמשת אלפים דברים לא נראו רק אהבה
דמיונות שנזכה לראותם
לחברים סלחנו גם ביום של סתם.

נערות מזח

18
נערות מזח
צללי פרצוף
נעימות רחש
גל קצף בהול
אל רגלים
נשטפות בימים של לילות
אל תוך פנים
שלפעמים אומרים לא,
נערת מזח
וצופה
או בוהה מחלון
עוד רגע
פורסת דמיון

נערת מזח
ועומדת כסוד
מן לחש כזה
ופורץ עצמו
נערת מזח
זועקת לסוף
עוד מבט שלוו עליה
עוטף עצמו
לא לרצות
גם ניצוץ ותפילות
את מבט החשק שלא נס מעצמו,

את לי כאן
שוב פעם הרחש בתוך
עוד צופה בך מבט
ועוזב עצמו
זרוק על החוף וחוזר אל צילו
נערת מזח
לב עשן תוך חלום.

סוס פוני

17
סוס פוני ילד טוב
בקול שרק לו
סורק כביש שדה מכשול
בהרי חושך
תוך גומא צימאון,
סוס פוני ילד טוב
המהום פנים תוך עצמו
מגלה רגש זר אוהב
עיניי חיוך של טוב וכזה

פוסע בצילו
על כפות וחול
זועק תחתו
סוס פוני ילד טוב,

כל רוחות חול בעיניים
שעפים לעיניי
מדברים עונת חושך
מטוב ומסתם
תוך סמטאות הקיט
עוד לוקחים אותי לשם
והנה אני עוד קיץ
לעבר הנמל
ומחר אני חורף
שירד לו בחוזקה
אולי אני משתיים
מפוזר על כל חלקה
אולי חורף אולי קיץ ובינתיים
הוא מן כזה רק סוס כזה
של סוס פוני ילד טוב.

מבט

16
מנסה גוף קטן הולך
עוד שתי פסיעות אלייך
אל מבט פלש
סמיך עשן אל צל וחותר
חוד שכח שנייה אחת לפניי.

ימים טרופים

15
עוד יורד פלש דמעה על לחי
ימים אומרים שכלום
נוסס צילו
בדרך לילות אבני זמן
שרשרת כנף צוואר.
מלקק שארית תאווה
חלקי יובש
ניצוצי חוזק יראה
מדברים שנת דמיון או לראות
שולחנות ערוכים ומפות.
עוד הבית
נרות זורקי טוב
לראות
עוד דימעה בלחי עוד-
נוסק צילו
גלמוד אושר פרצוף בוכה
ימים טרופים ואין מחסה.

יום שלישי, 29 ביולי 2014

אני ועולם

14
ידעתי שאני והעולם זה כמו להזדווג
לנוע ברוח על הארץ לרחף
ידעתי להקשיב זה קשה על הכלל
כבר נאמר נעשה ונשמע
ידעתי אהבה וצפיתי איך כובתה
הבנתי אכזבה כשנעלמה הצפייה.

סלע

13
מחלה ממושכת הזמנים
מבטיי פנים קמוטים
אין חדש תחת שמש
כמו חז"ל בערך.
מחלה ממושכת, זמן ונבל
פורטיי סיבות שזופות
נרדף מחובות סתומות.
מחלה ממושכת
אין איש מרפא בדרך
בריתות משונות כורתיי בראש
רצופים שביליי דרך.

יום שלישי, 22 ביולי 2014

דמות אישה

12
וכל אחד יכול לומר שאין לי
טלאיי ימים אהבות זרים רובצים בי
את כל הדברים האסורים
עדות קמט על פנים
והוא בורח
היום הוא כאן, שם
הלם אנשים ודמות אישה
חוצבת בי מה איתי.

מסיבות

11
פסה פסה / מורד הר
כל נקודות שיקוף שולחיי חץ
עכשיו כאן, איתי איתה
מסיבות של האין עד הנשמה
מלהיות ולא הייתי שם
וכלום נקודת שיקוף / פסה פסה

תמונות

10
מסגרות
תמונות הנוף
וחיי.
חבליי ארץ
עיניי עצומות
לצללית של מעיין
ומעיין ריק.

כוכבים


9
כוכבים מזכירים משהו
ידיים הצביעו לעל מורדי כוח משיכה
אין סוף ושטים, אין התחלה בשירים.
עיניים עייפות
שינוי אטמוספרה חלום
נכבש במזל משוגע רולטות הזמן
שבויי סיטואציה גנובה לאן וחטאתי לאן
אין אדם אין עתיד השקט נופל
אין סוף ושטים אין התחלה בשירים אין.
כוכבים מזכירים משהו, צבע מוכר
ידיים הצביעו לעל מורדי כוח משיכה
אין סוף ושטים אין, אין התחלה בשירים אין.
עיניים עייפות להיות שינוי אטמוספרה חלום
נכבש במזל משוגע
רולטות זמניי פליאה
לזכר אותם ימים נולד
כמו אתמול כמו מחר
לאן וחטאתי שבויי סיטואציה גנובה
הולך משם הולך בכי רחל עולה
בכי רחל עד מתי אין סוף אין לאן
אין סוף ושטים, אין, אין התחלה בשירים, אין.

נשמה

8
דיברנו יצאו לנו מילים
טעמנו דומה שלא הספיק
נשמה נולדה בארץ
נשמה תלך לתוכה.

בית

7
אל בית אל
מבחוץ טבע כסוי מעטה
הולכים משם
ועוד קול קורא
הולך אל בית אל
אל הדברים
מכלום שבא אל הרבה
רב השבר הזה
הולכים לתוך בית
ממקום חשוף לשמש
מקרינות הכרך.

חלל

6
סגור גוף איימה נוברת
שם בחלל
מושך גלגול ישר
לתוך תמונה
מבחוץ נראה הבית
בשחר העולה
העורף מתחיל לרטוט
הרהור של צופה.

קרן

5
במקומות רחוקים
אותו קרן
היכן שתלך
מקומות סגורים בגדר
מכוסים שמיים רקיע –
המים נטולי צבע חודר
מבקש אותך קרוב ואין צורך שאלך.